Get all 14 Aya Korem releases available on Bandcamp and save 25%.
Includes unlimited streaming via the free Bandcamp app, plus high-quality downloads of למה אהובי, איה כורם - אלף פעם, איה כורם - מצרים, איה כורם 2022, שיר אהבה פשוט (פשוט) 2022, שיר אהבה פשוט 2022, סוף הלילה 2022 (עם רונה קינן ודניאלה ספקטור), יונתן שפירא 2022, and 6 more.
1. |
צד א
23:56
|
|
||
2. |
צד ב
33:16
|
|||
3. |
פרולוג
00:42
|
|||
כשאלכס היה קטן, הוא רצה להיות צייר. אחר כך הוא רצה להיות טייס. אחר כך הוא רצה להיות מאלף כלבים. כשאלכס היה קטן, אמא שלו הייתה אומרת לו "לא משנה מה הוא תהיה כשתהיה גדול, העיקר שתהיה מאושר.״ היה לו כלב שקראו לו "חתול". בימי שלישי אחרי הצהרים, הוא היה הולך לפעולה בתנועה ובימי שבת בבוקר הוא היה מוצא את הילד שמתחבא בציור בעיתון. אבל אלכס לא זכר שום דבר מהדברים האלה.
|
||||
4. |
המכונה א
01:58
|
|||
אלכס השעין את ראשו אחורה והרכיב את המכונה. זה היה מתקן לבן ודק, שנצמד אל ראשו בעדינות של חפצים מתוכננים היטב. הוא מלמל שתי מילים בשקט והיא נדלקה ברחש חשמלי נעים. קרן אור כחולה דקיקה, האירה ברכות את המצח של אלכס, את הרקות, את העורף. כעבור שתי דקות הזמזום התחלף בצליל קצר, שהודיע על סיום התהליך. וזו הייתה העבודה שלו עכשיו: כל מחשבה שעוברת בראשו, נסרקת על ידי המכונה באור כחלחל, שלוש פעמים ביום. האטרקטיביות ביניהן נשלחות למאגר בלשכה לאיכון ומחקר ונמחקות מראשו. חלקן נרכשות על ידי חברות הפרסום, אחרות מתויקות תחת "קבוצות מיקוד". אלכס הסיר את המכונה והדליק את הטלוויזיה. לאחרונה מצא את עצמו צופה ביותר ויותר פרסומות ואיכשהו הן קלעו בדיוק לכל מה שהוא היה צריך.
|
||||
5. |
||||
ואלה ברי המזל,
תקועים בפקק בדרך הביתה
בתוך קופסת פח אפורה,
שנתנו להם את חפירה.
שחושבים שעוד יש להם
איזו ברירה.
ואלה השמחים בחלקם
בדרך מהעבודה הביתה
שחושבים שעוד יש להם חלק
שעוצרים למלא עכשיו דלק
זה שלושים קילומטר
מכלא עד כלא.
אבל הכל למכירה
קופסת פח אפורה
והים, הסירה
והחוף והדג
והסוף הדייג
וכל מי שנשאר עם הזין ביד
כל מי שנוסע הביתה לבד
ואלה הרוב מקרוב
ואתה גם בדרך הביתה
וכל מה שאתה לא יודע
לא כואב לך כלום לא נוגע
אתה עוד בר מזל
שנוסע עכשיו ונוסע
מתפללים בשקט בלילה במיטה
לוחשים מעל ההגה במגרש החניה
מילים מהוסות בסוף היום
שועטים במקום שועטים במקום
כל מי שהוא עבד, כל מי שאבד
וכל מי שיש לו רק עוד צ׳אנס אחד
כל מי שנשאר עם הזין ביד
כל מי שנוסע הביתה לבד
|
||||
6. |
המכונה ב
01:12
|
|||
בחודשים הראשונים אלכס נדהם לגלות איך למחשבה הטורדנית ביותר לא נשאר שום זכר, וגם למחשבות הקטנוניות, הטיפשיות, הטובות, הרעות. מהפנטזיה המטונפת ביותר לא נותר שריד.
הוא הרגיש קל יותר, נקי יותר אחרי כל שימוש במכונה ובתחילה סיפר בהתלהבות לחבריו שהוא עומד לכתוב ספר, עכשיו, עם כל המקום שהתפנה לו בראש, משהו על מגלה ארצות ומסע בספינה. אלכס כבר לא זכר בדיוק.
בעולם שבו רוב האנשים נאבקים לגמור את החודש, התמזל מזלו של אלכס, שנמצא מתאים ונשכר לעבודה בלשכה לאיכון ומחקר. אין לו משרד ולא בוס ולמעשה, הוא לא צריך לעשות שום דבר. רק להרכיב את המכונה שלוש פעמים ביום לפחות ובסוף כל חודש הופקד סכום נאה בחשבון הבנק שלו.
|
||||
7. |
||||
יש לי חור גדול בבטן
ולב אחד שחור מאבן
ויש לי מקום
לאף אחד, אף אחד
יש לי אותי,
אז אני לא לבד, לא לבד
ולפעמים אני שוכחת,
אני צוחקת וצורחת
עם הרדיו את השירים
לפעמים אני נזכרת
היה כוכב, הייתה לי שמש
הייתי עולם
הייתי בן אדם
|
||||
8. |
המכתב
02:06
|
|||
החבילה מהבית הגיעה במשלוח מיוחד, ביום ראשון אחרי הצהריים. ההודעה המצורפת הראתה את אמא של אלכס בחלוק, מסבירה שהם שוברים את הקיר והופכים את החדר הישן שלו לחלק מהסלון, שאין לה כבר איפה לאחסן את כל החפצים שהוא לא מוכן לזרוק. ושיתקשר. היו שם כמה משחקי קופסה ישנים, תעודת הבגרות שלו וספר מחזור. הייתה שם גם חבילה עבה של מכתבים כתובים בכתב יד. הוא בחר אחד מהם, שלף אותו מהמעטפה והחל לקרוא:
"את זוכרת איך היינו עוצרים את הזמן, לגנוב לחמניה מהמאפייה של הרוסים, עם שוקו מהחנות של הרוסים ומאחרים לשיעור בכוונה, כדי להעביר עוד 45 דקות, ככה סתם. מרצפות המסדרון מנוקדות כמו משפטייך. בהירים כתמיד. אני זוכר איך רצת אלי בפעם הראשונה כשנשברתי על הספסלים האדומים בחצר. את זוכרת? היינו עצובים כמו קומיקס למבוגרים."
במשך שלושה ימים, אלכס הלך עם המכתב הזה בכיס. מדי פעם היה חוזר וקורא בו. הכתב היה כתב ידו, אבל על המעטפה לא הייתה כתובת, המכתב כנראה מעולם לא נשלח. הוא כתב אותו למישהי, פעם. אבל למי? למי היו משפטים בהירים כל כך? מי רצה אליו שם בחצר בית הספר? הוא לא זכר בחורה ולא לחמניות ולא ספסלים אדומים.
|
||||
9. |
||||
מי את? אני עדיין לא יודע
מי אני? אני לבד
עוד גוף מתפתל, הולם וכמה
בכל זיכרון שאבד
והייתה לנו פעם מורעבת בחושך
היה איזה רגע בזמן
שהיו לך פנים, וגם שם שלחשתי
כשרציתי לבדוק שאת כאן
למה אתה מתגעגע?
לא יודע.
לא יודע.
גם לך יש מחשבה שמנקרת
שאת לא וגם הוא לא האיש
שהיית יכולה להיות מאושרת
את רק לא בטוחה איך זה מרגיש
הרי אין לי דבר, שום דבר להראות לך
מהחושך בלילה ההוא
אבל היו לך עיניים, בטח יש לך עיניים
חכמות וטובות שראו
למה אתה מתגעגע?
לא יודע.
לא יודע.
|
||||
10. |
פיסה אחת חסרה
00:30
|
|||
אם יש בעיה עם המכונה, או אם הוא נתקף בכאבי ראש פתאומיים, היו לו מספר הטלפון והכתובת של הלשכה. אלכס חייג את המספר. המענה האוטומטי של הלשכה לאיכון ומחקר מנה בפניו כמה אפשרויות, אבל אף אחת לא נראתה לו מתאימה. הוא רוקן את שארית הקפה שבכוס לכיור, החליף לחולצה נקייה ויצא החוצה.
|
||||
11. |
||||
האמת האמת תשחרר אותך
אחרי שהיא תתן לך אגרוף לפנים
ותשאיר אותך שוכב
ומדמם על הרצפה
ולך תשרוף לך תשבור
כי זה לא נכון שאתה לא יכול לבחור
אתה יכול לבחור - או לשרוף או לשבור
וטוב
לא יהיה לך אף פעם
וסיפרו לך כבר סיפורים יפים
ארמונות בחול ומגדלי קלפים
האמת האמת תשחרר אותך
אחרי שהיא תתן לך אגרוף לפנים
ותשאיר אותך שוכב
ומדמם על הרצפה
|
||||
12. |
הלשכה לאיכון ומחקר
00:55
|
|||
אלכס פסע בעצבנות, הלוך וחזור לאורך חדר ההמתנה המבהיק וחיכה לתורו. ״אתה חושב - אתה חשוב״, זעקו הכרזות. ״כל מחשבה לטובה״. אחרי כמה דקות קרא בשמו קול ממוחשב. הוא התרומם וניגש אל הדלת. החדר היה קטן והכיל בקושי כיסא, מסך ואותו עצמו. על המסך הופיעו פנים נשיות יפות באופן גנרי: "שלום אלכס, איך אוכל לעזור?"
|
||||
13. |
||||
מסך: "שלום אלכס, איך אוכל לעזור?"
אלכס: "אני רוצה לגשת אל מחשבה שמכרתי לכם".
מ: "לאיזו מחשבה תרצה לגשת?"
א: "זו הבעיה, אני לא יודע".
מ: "חזור שנית על תשובתך. תשובתך אינה ברורה."
א: "זו מחשבה על בחורה!"
מ: "גישה למחשבות על דת, פוליטיקה ומין אפשרית ללקוחות פרימיום בלבד. שירות זה אינו זמין."
א: "זה לא על מין! זה… אני רק רוצה לדעת מי היא!"
מ: "על מנת למשוך מחשבות יש להרשם לשירות. בעת ההרשמה יש להציג אישור ניהול ספרים,
ולמלא טופס 42א - אי שימוש לרעה או באופן שלילי."
א: "אני לא לקוח! זו המחשבה שלי!"
מ: "על מנת לקבל הרשאות תיק ספק, יש למלא טופס 2 ולהחתים במקום. אישורי הרשאה, ישלחו בדואר רגיל תוך יותר או פחות מ-60 יום."
א: "אני צריך רק מחשבה אחת, בבקשה!"
מ: "קובצי מחשבות ימסרו לאחר קבלת אישור רכישה."
א: "טוב, אז אני רוצה לקנות אותה, אוקיי? כמה זה עולה?"
מ: "גישה למחשבות בנושאי דת, פוליטיקה ומין אפשרית ללקוחות פרימיום בלבד. שירות זה אינו זמין"
א: "אני לא מאמין שאין לי כניסה!"
מ: "האם אוכל לסייע בדבר מה נוסף?"
א: "אני לא מאמין, זאת נראית לך בדיחה?!"
מ: "האם מצאת שירות זה לשביעות רצונך?"
א: "לכי להזדיין, חתיכת נבלה!!"
מ: "תודה על פנייתך, המשך יום נפלא"
|
||||
14. |
||||
מאמינים לגנרל, לרמטכ"ל, חברת חשמל,
לדוברים והעוזרים, חברי הכנסת, לשרים,
למבטיחים, למשגיחים, לדוגמנים המחייכים,
ליח"צנים, לרבנים, מאמינים באבנים,
למחקרים, להסברים, למשיחים, לחמורים,
לכבשים, לזאבים, לפרשנים, לכתבים,
מאמינים בצדק ובחוק, או בגורל,
מאמינים למרות, מאמינים בגלל,
לאנשים בטלוויזיה ולראש הממשלה,
שלא היה ולא נברא ומה הייתה השאלה,
מאמינים בחיילים ובצבא ההגנה,
מאמינים בסדר, מאמינים במכונה,
כי מי שלא מאמין מפחד.
באור קטן בבוקר
בגוף המתמסר לחום
במי שלא עזב אותי
במי שלידי היום
בכל מי שעוד תמים
וכל מה שלא רקוב
ולמי שמפחד
ולכל מי שעצוב
בלב שגואה
במי שכן רואה
אני מאמינה בעצמי
|
||||
15. |
באמצע הלילה
01:41
|
|||
אלכס התעורר מחלום רע באמצע הלילה. מאז המכונה לא היו לו כאלה, אבל אלכס לא השתמש במכונה כבר כמה ימים. כאב ראש חד החל לפעם בצידו הימני של ראשו. הוא שכב ער, ללא ניע, במשך כמה דקות ואז שלח יד מגששת בחושך ומצא את המסך.
הדילר ביקש את מספר הספק של המחשבה ואלכס הקליד את הספרות המוטבעות על המכונה שלו. הדילר שלח לו בחזרה את פרטי חשבון הבנק שלו להעברת התשלום. ארבעים דקות לאחר מכן, הוא ישב על המיטה, מביט בשם שלה על המסך. ובמספר.
|
||||
16. |
ישי לוי - דוד - ישי לוי
02:50
|
|||
אני חולם על דוד
בעמק האלה
ועל השמש בשמיים
מלטף בתלתליו
חולם על חלוקי הנחל
ועל קלע אמיתי
ולהרוג ענק אחד
לפני שהוא הורג אותי
ואני לא מפחד.
וזה לא על מי פה גבר
זה על מי פה בן אדם
לא חיפשתי את הקרב
ולא ביקשתי את הדם
רציתי סוף סוף לנצח
ואחת ולתמיד
נמאס לי להיות בצד
שכל הזמן מפסיד
ואני לא מפחד.
|
||||
17. |
לאורה
01:07
|
|||
לאורה ענתה אחרי שלושה צלצולים, בקול שהיה לו זר לחלוטין: אלכס? וואו! כמה שנים! בטח! אני ממש אשמח להפגש!
הם ישבו יחד בשתיקה במשך שעה ורבע. הוא לא זכר את לאורה, הוא לא זכר את הקול שלה, הוא לא זכר את החיוך. בניסיון להחיות את השיחה, היא סיפרה לו על העבודה שלה ועל לימודי התואר. היא הייתה, ללא ספק, בחורה יפה מאוד, היו לה עיניים גדולות ועצובות, אבל אלכס לא הרגיש כלפיה דבר. הם נפרדו בנימוס ולחצו ידיים. לאורה מלמלה בקול רפה משהו על פגישה נוספת, כזו שבבירור לא תתרחש.
|
||||
18. |
||||
במושבים האחרונים בקו 82
זה רק אני והחבר שלי, עייפים ועצובים
והוא כבר לא רוצה להיות שלי, כבר לא רוצה יומיים
אני לא מסכימה ללכת.
לא מסכימה ללכת, לא, הם לא סיפרו לי שום דבר
לא אמרו לי שאפשר לטבוע ככה בתוך איש
אז בוא נישן על זה הלילה ומחר יהיה מחר,
מי יודע איך תרגיש.
אומרים שהזמן מרפא את הפצעים
אבל אני לא חולה
אומרים שצריך להמשיך בחיים
ואני לא יכולה
אלף פעם
אלף פעם ואחת
אין שום טעם,
אין שום טעם בכמעט
מאוחר אבל נסעתי ודפקתי לו בדלת
הורדתי את החולצה שלי ואמרתי לו תיקח
תיקח אותי, תבחר אותי, כי אני לא מתרגלת
להיות לבד.
|
||||
19. |
אני לא רוצה לשכוח
02:30
|
|||
הם יצאו החוצה יחד לגשם. מכונית עוברת שטפה את אלכס בגל אדיר של מים עכורים. "טוב, אתה לא יכול להסתובב ככה", אמרה לאורה. "אתה תחטוף דלקת ריאות. בוא, תעלה אלינו, אנחנו גרים ממש קרוב."
דניאל, החבר של לאורה, פתח להם את הדלת, ובלי לומר מילה הנחה את אלכס לכיוון התנור. הוא נתן לו מגבת ובגדים נקיים להחלפה ומזג לשלושתם יין. דניאל היה ידען, נדיב ומשעשע והוא היה כרוך אחרי לאורה. הוא סיפר שמהרגע הראשון שפגש את לאורה במסיבה, הוא הרגיש שהוא מכיר אותה. שהם איכשהו, שייכים האחד לשניה. אלכס חשב שאולי הוא אמור לקנא, אבל זה באמת היה סיפור יפה.
אחרי ארוחת הערב, דניאל הביא איתו מהחדר השני מכונה שדמתה מאוד למכונה של אלכס. לאורה נעצה בו מבט מתחנן, אבל דניאל הרכיב אותה, עצם את עיניו, המתין כמה שניות עד שנשמע צפצוף קצר ונדלק אור ירקרק. הוא הסיר את המכונה. הוא הבחין באלכס המתבונן בו. "רוצה?" שאל.
״זה בסדר״, אמר אלכס, ״אני לא רוצה לשכוח יותר כלום״.
"על מה אתה מדבר?", תמה דניאל, "זה לא בשביל לשכוח!"
לאורה כעסה: ״אלכס לא צריך מחשבות של אף אחד, יש לו מספיק משל עצמו, אולי תיקח את הדבר הזה מכאן?״
״לא! רגע! למה אתה מתכוון?״ דרש אלכס, ״אתה לא שוכח שום דבר!? אז מה המכונה הזו עושה?״
דניאל חייך. ״את ההיפך בדיוק״
|
||||
20. |
||||
נמלול, עקצוץ, שינויים בשמיעה
פרץ רגשות, פריחה, ליחה
קלקול קיבה, ערפול מחשבה
חוסר תחושה, חוסר תחושה רגשית
בלבול, טשטוש, שיעול, בעיות בעיכול,
נשירת שיער, כאבי לסת, כאבי צוואר
עליה בלחץ הדם, ירידה בלחץ הדם
כאבי ראש חזקים, כאבי פרקים.
כאבי שרירים, צימאון ורעב גוברים.
שִׂיעור יתר, דימום, נמנום, הזדקנות העור
בעיות בלחץ תוך עיני, בעיות בתפקוד המיני
חוסר מנוחה קיצוני.
עוינות, תוקפנות, חרדה, עצבנות
דפיקות לב איטיות, דפיקות לב מהירות
צמרמורות, צלצולים באוזניים
תנועות גוף וגפיים לא רצוניות
מחשבות אובדניות.
לונדון, 2004, ישבנו אני והבל
נשבע שלא היה לי כבר כוח לחיות אבל החבל
היה רחוק מדי ולא היה לי כוח לקום
לא היה לי כוח לכלום, הכל הפוך, הכל עקום
ראינו תוכנית האח הגדול באנגלית ולא הבנתי אותה
הבל הלך לעבוד, אני נשארתי שנה במיטה
הוא אמר לי תתעורר, יש סיבות להיות אופטימי
ההורים נתנו לי שם, אבל נשארתי אנונימי
בסיס שיריון אי שם, בשנת 2000, לא מתנו מהבאג
כולם יצאו הביתה, אני ויוסף עשינו את החג
חשבתי שהחופש יצא גבר פעם אחת ויפתיע
עליתי על א׳, לונג סטורי שורט - הוא לא הגיע
יקנעם, 2001, יוס הראה לי סרט
עם מטוסים ומגדלים נופלים במדינה אחרת
ישבתי בסלון ודמיינתי שיש בי עוד חיים
הייתי רק קליפה ריקה, הייתי רק מטוס נוסעים
תל אביב, 2007, אני ועשו נשארנו לבד
ואני עדיין לא למדתי לא לסמוך על אף אחד
נשארנו ערים כל הלילה, הערק נשפך כמו מים
כששאלתי אותו לאן כולם נעלמו, הוא משך בכתפיים
היו לי פעם זכרונות, מכרתי את כולם
עיסקה מוצלחת בשבילי, טובה גם בשבילם
אבל לא יכולתי אחרת, את בטח מבינה
אף אחד אף פעם לא קיים בכוונה
|
||||
21. |
מחשבות של מישהו אחר
01:11
|
|||
“אתה בסדר, אלכס? אתה לא נראה כל כך טוב, חבר".
אלכס התרומם לאט בכיסא: "לא ידעתי שאנשים פרטיים יכולים לקנות את המחשבות האלה. אין לך מחשבות מקוריות משל עצמך?"
“זה קצת פשטני לראות את זה ככה, אתה לא חושב?" ענה דניאל.
"איך עוד אפשר לראות את זה? אלו מחשבות של מישהו אחר!"
"כן אולי הן היו פעם, אבל עכשיו הן שלי. שמע, אני לא לוקח כל דבר! הדילר שלי דואג לי למחשבות של אותו הבחור, כבר שנתיים! זה שינה לי את החיים, פתח לי את הראש. זה גרם לי להבין מה חשוב באמת. בזכותו אני אפילו כותב עכשיו ספר!"
אלכס כמעט נחנק: "אי… איזה ספר?"
"אל תצחק עלי״, חייך דניאל, ״אבל זה ספר על מגלה ארצות. על מסע בספינה."
|
||||
22. |
||||
יש לי מקום אחד בלב שעוד לא מוכתם בדם
ביזע, בדמעות, בבשר, בדמיונות
אני לא אמכור אותו
אני לא אמכור אותו
יש לי כיס אויר אחד שעוד לא מושחר פחם
חלום בוער אחד שעוד לא נעלם לי בעשן
אני לא אמכור אותם
אני לא אמכור אותם
לא, יש עוד סיכוי אחד
חייב להיות סיכוי אחד
לא להגמר, לא להתפורר
חייב להיות ניגון אחר
אור שמסנוור
להתעוור או להתעורר
יש לי ציר אחד חורק, נותר לא משומן
עוד כתם מיוזע אחד שנותר לא מבושם
אני לא אסתיר אותם
אני לא אסתיר אותם
והחבל דק, האיזון עדין
ועם כל יום שעובר אני פחות מאמין
שאני לא אמכור אותי
אני לא אמכור אותי
|
||||
23. |
כל מי שהייתי נעלם
02:15
|
|||
אלכס מלמל כמה מילות התנצלות, נפרד מדניאל המשתומם ורץ, אחוז טירוף, את כל המדרגות עד למטה, עד שיצא את דלת הבניין, עד שמצא ספסל לא רחוק משם. הוא ישב שם רועד, שעה ארוכה, באוויר הלילה הקר, ואז התקשר אליה.
לאורה הופיעה אחרי כמה דקות, עטופה במעיל, עיניה אדומות.
"את בסדר?"
"לא. אבל אני אהיה בסדר."
"מה?"
"כלום. אתה עדיין לובש את הבגדים שלו. זה מוזר"
"אין לך מושג בכלל עד כמה"
"למה אתה מתכוון?"
אלכס נאנח. "לא חשוב."
"אז למה באת בכלל אם זה לא חשוב? סתם לחטט בפצעים ישנים?" היא שאלה במפגיע.
"נראה שפצעים ישנים הם כל מה שנשאר לי כרגע"
הוא הביט בעיניה הגדולות והיפות, בשפתיה הרכות, בלחייה הסמוקות מהקור. הוא חשב להושיט יד, להיטיב את צווארון מעילה או להסיט קווצת שיער בלתי נראית מפניה, אבל המקום בו יופייה היה אמור להכאיב לו - עמד שומם. פעמוני נחושת עתיקים לא זעו.
"תמיד היית כזה מלודרמטי, אלכס", היא חייכה.
הוא התבונן בידיו, ידיו שנשארו בחיקו ולחש: "כל מי שהייתי נעלם".
|
||||
24. |
||||
אישה מפליגה בסירה קטנה בערפל
חותרת לאט בתנועות רכות בלב אגם אפל
משוט מכה במים צוננים
יום ראשון הופך ליום שני
כל מי שהייתי נעלם
כל מי שהייתי נעלם
אישה מתבוננת בלילה יורד על החוף
כל מה שמת עוד יחיה והחי שוב ימות בסוף
אישה אחת חותרת בדממה
בסוף זה כל שותקת לעצמה
כל מי שהייתי נעלם
כל מי שהייתי נעלם
והימים ריקים וארוכים
מתנשפים ומתהדקים
תאי העצב מתרבים לאט בחושך
אישה מארץ רחוקה,
תביא לי מתנה דקה
איזה צדף. פיסת צדק. או נחמה.
עוד נשימה.
שולחת היד וטובלת בקור הירוק
כל הכאב והכעס הם רק זכרון רחוק
סירה קטנה ששטה לאיטה
אור חיוור הופך לעלטה
כל מי שהייתי נעלם
כל מי שהייתי נעלם
|
||||
25. |
||||
כשיצאתי ממצרים
זחלתי על גחוני
ארבעים ימים ולילה
לא ידעתי מי אני
כשיצאתי ממצרים
לא ידעתי עוד לאן
המדבר הזה יקח אותי
יקח אותי מכאן
ומאז אני לא עוצמת עין
הלילות כאן חשוכים
ומאז אני לא עוצמת עין
מהפחד שמצרים היא עדיין
בתוכי.
עבדים היינו. היינו עבדים.
עבדים עדיין. עדיין עבדים.
שם בחרבה הבנתי
בין קירות ים גועשים
לכל איש ישנה מצרים
אף אחד הוא לא חופשי
ויצאתי ממצרים
וחציתי את הים
ואולי גם זאת מצרים
ואני נשארתי שם
ומאז אני לא עוצמת עין
מהפחד שמצרים היא עדיין
בתוכי.
עבדים היינו. היינו עבדים.
עבדים עדיין. עדיין עבדים.
והגדתי בלחש,
וצעקתי אליכם
אלוהים הזה שכח אותי
והוא לא יציל אתכם
והשארתי במצרים
את ליבי ואת כבודי
ויצאתי ממצרים
לגמרי לבדי
|
||||
26. |
הסוף
00:18
|
|||
אלכס חזר הביתה. הוא סגר אחריו את הדלת, הגיף את התריסים והתפשט. הוא הדליק את הטלוויזיה ונרדם על הספה. אלכס ישן שינה נטולת חלומות.
|
||||
27. |
איש טובע - איה כורם
02:10
|
|||
איך מרגיש איש טובע?
מתגעגע מאוד לאוויר
מה חושב לעצמו איש טובע?
שלמות לא נראה לו סביר
מה צריך לעשות איש טובע?
לצעוק חזק עד שמישהו יבוא
ואם אף אחד לא שומע?
הוא צריך להמשיך לקוות
מה עושים כשנגמר כל הכוח?
מחכים קצת ואז ממשיכים
איך אפשר להמשיך אם אין כוח?
איש טובע מוצא לו דרכים
ואם לא תחזור שוב הביתה?
אני לא אהיה היחיד
מה לומד על בשרו איש טובע?
שאוויר זה דבר הכרחי
|
Streaming and Download help
If you like 2023, you may also like:
Bandcamp Daily your guide to the world of Bandcamp