אלכס מלמל כמה מילות התנצלות, נפרד מדניאל המשתומם ורץ, אחוז טירוף, את כל המדרגות עד למטה, עד שיצא את דלת הבניין, עד שמצא ספסל לא רחוק משם. הוא ישב שם רועד, שעה ארוכה, באוויר הלילה הקר, ואז התקשר אליה.
לאורה הופיעה אחרי כמה דקות, עטופה במעיל, עיניה אדומות.
"את בסדר?"
"לא. אבל אני אהיה בסדר."
"מה?"
"כלום. אתה עדיין לובש את הבגדים שלו. זה מוזר"
"אין לך מושג בכלל עד כמה"
"למה אתה מתכוון?"
אלכס נאנח. "לא חשוב."
"אז למה באת בכלל אם זה לא חשוב? סתם לחטט בפצעים ישנים?" היא שאלה במפגיע.
"נראה שפצעים ישנים הם כל מה שנשאר לי כרגע"
הוא הביט בעיניה הגדולות והיפות, בשפתיה הרכות, בלחייה הסמוקות מהקור. הוא חשב להושיט יד, להיטיב את צווארון מעילה או להסיט קווצת שיער בלתי נראית מפניה, אבל המקום בו יופייה היה אמור להכאיב לו - עמד שומם. פעמוני נחושת עתיקים לא זעו.
"תמיד היית כזה מלודרמטי, אלכס", היא חייכה.
הוא התבונן בידיו, ידיו שנשארו בחיקו ולחש: "כל מי שהייתי נעלם".
“Portraits” is a collection of expertly drawn narrative songs with sharply observed lyrics and rustic instrumentation. Bandcamp New & Notable Jun 25, 2022
Johanna Samuels writes introspective and empathetic songs that explore authenticity with lovely, low-key pop melodies. Bandcamp New & Notable May 20, 2021
supported by 12 fans who also own “כל מי שהייתי נעלם”
Ich habe die Band heute zum ersten mal auf Deutschlandfunk Kultur gehört und sie hat mir sofort gefallen.Ich verstehe zwar kein Wort, aber hebräisch ist so eine geile Sprache. Dschilk!